<h1>תלמיד הרשב"א — הובא בריש ספר מעשה רקח על הרמב"ם</h1>
<h2>דף כז:</h2>
רמב"ם [פ"א מהלכ' שופר ה"ח] התוקע בתוך הבור וכו' וכן התוקע לתוך החבית וכו'. יש תמהים ע"ד רבינו למה חלקן בשתי בבות דנר' מדבריו דבפטם אין חילוק אלא אפילו אותם העומדים בתוכו אם קול הברה שמעו לא יצאו. וי"א לדעתו ז"ל דשאני פטם דהברתו גדולה. ונר' דרבינו דבר בהוה שבור ודות הם גדולים ופיהם רחב ודרך התוקע ליכנס לתוכן ולפי' חלק בהם, אבל פטם אעפ"י שהיא חבית גדולה אין דרך התוקע ליכנס לתוכה אלא עומד בחוץ ומכניס ראש השופר ותוקע ולפי שהוא עומד בחוץ ודאי יש לו דין העומדים בחוץ. תדע דגבי בור ודות כתב ז"ל התוקע בתוך הבור או בתוך וכו' בבי"ת דמשמע שהתוקע נכנס בתוכם, ובתוקע בפטם כתב התוקע לתוך החבית הגדולה בלמ"ד דמשמע שהתוקע הוא בחוץ ותוקע לתוכה, כנ"ל. משטה לא נודע שם מחברה. ואין זה דבר של טעם בעיני שהרי גם בבור אין דרך ליכנס שאמרו הגאונים ז"ל דבשעת שמד נשנו אלו המשניו' שהיו מחביאים עצמן לתקוע וכך היו מחביאים עצמן בחבית ויותר הוא מצוי שהיו יוצאים בקל מבבור. ויש סוברין עוד דעת הרב ז"ל כי בחבית מתוך שהברתה מרובה אפילו העומדים בתוכה שומעי' קול הברה ולא יצאו. ואלו דברים בטלי' שהרי השוום בגמ'. ואפשר שכן מצא גירסת הספרים הרב ז"ל שחלקן כמ"ש בספרים שלנו וכן היה עובר אחורי בית הכנסת, ומה שלא הזכיר בפטם עומדים בפני' ובחוץ, הזכירו כדרך שהזכירו בגמ' לרב הונא בבור לבד וה"ה אשארא, וזה נ"ל לדעתו כדי שלא נעשה הרב ז"ל חולק עם התלמוד ערוך שלנו שעשאן שוין.
